למה אנחנו לא חוגגים? כי לא נשאר כסף לשמפניה.

[et_pb_section bb_built=”1″][et_pb_row][et_pb_column type=”4_4″][et_pb_text admin_label=”חלק 1″ _builder_version=”3.17.6″ text_font_size=”20px” text_orientation=”right” text_font=”Georgia||||||||” header_font_size=”25px”]

היו לנו 1,000 סיבות למה לא לפרסם את הסיפור וסיבה אחת למה כן – אחריות ציבורית.
“אלוהים נמצא בפרטים הקטנים”. מה שהופך את הסיפור הזה למאוד לא מעניין – המון פרטים קטנים – אלפי עמודים בשפה משפטית, חוזים, תנאי סף, אמות מידה, ערעורים ופלפולים.
זהו סיפור על מאחורי הקלעים של העשייה החברתית בישראל. מה קורה אחרי המחאות, כשמקפלים את האוהלים. זה סיפור על תקווה, אכזבה ושוב תקווה, ועל משבר אמון. בסיפור הזה יש ביקורת על מוסדות המדינה והתנהלותם בכלל, ועל ועדת המכרזים של משרד הרווחה. ובאותה הנשימה חשוב מאוד לומר שמאותו משרד עצמו גם ניתנה התמיכה. החלטנו לספר את הסיפור בקול רם ומתוך אמונה שהרבה ששותקים את הסיפור הזה, או סיפורים שכמותו, מנועים אפילו מללחוש את הדברים.

נתחיל מהסוף.

כך שופט מסכם בשמונה שורות שמונה שנים:

[/et_pb_text][et_pb_image admin_label=”פסק דין %91תמונה%93″ _builder_version=”3.17.6″ src=”https://www.avneiderech.org.il/wp-content/uploads/2018/12/תמונה2.png” align=”center” box_shadow_style=”preset1″ max_width=”75%” module_alignment=”center” box_shadow_spread=”7px” /][et_pb_text admin_label=”פסקה 1- המשך” _builder_version=”3.17.6″]

נתרגם שפה משפטית לחוויה: אאוץ’.

בעברית מדוברת: משיבה 1 היא המדינה/ועדת המכרזים של משרד הרווחה. למעשה, השופט דחה את בקשתנו להחזרי הוצאות, על אף שברור מפסק הדין שהערעור של עמותת אבני דרך היה מוצדק והחלטת ועדת המכרזים של הרווחה היתה טעות – שכן ביטלה אותה.

[/et_pb_text][/et_pb_column][/et_pb_row][et_pb_row][et_pb_column type=”4_4″][et_pb_text admin_label=”פסקה 2″ _builder_version=”3.17.6″]

ועכשיו להתחלה.

מה קרה בשמונה שנים? הקמנו את עמותת אבני דרך לחיים מתוך אמונה שחסרים מענים לצעירים בספקטרום האוטיסטי ושלנו יש את היכולת לתת מענה. מענה בדמות מכינה להכשרה לחיים עצמאיים לצעירים בספקטרום האוטיסטי. הפכנו למצוינים ביציקת תכנים חדשניים להגדרות ולשפה של מדינה. התמקצענו ביכולת להפוך רעיונות וערכים כמו “שום דבר עלינו בלעדינו”, “חיים בהובלה עצמית ובסיוע אישי”, “הזכות להיכשל” ועוד, לפרקטיקה. ולהיפך – ביכולת להפוך את הפרקטיקה לתיאוריה שניתן לחלוק עם אחרים. לאחר שמונה שנים הפכנו מחלום עם סימן שאלה לעמותה פורצת דרך, בעלת מגוון שירותים אותם היא מטמיעה במשרדי הממשלה השונים ומייצרת סטנדרט המחייב גם ספקי שירות אחרים.
לחולמים וליזמים החברתיים שביננו מומלץ לקרוא את הפסקה הבאה המתארת את שלבי ההתקשרות ביננו לבין משרד הרווחה. השאר –מוזמנים לדלג.

זה התחיל בטריקות טלפון מצד מי שאמור לתת את המענה בטענה כי הצורך אינו קיים, המשיך במאמצים רבים והסכמה למיזם משותף לתקופה של שנתיים עבור 10 אנשים (כי, “מה? נראה לכם שתצליחו לגייס 15 משתתפים?”) וגיוס של כ-1.5 מיליון ₪ מתרומות למטצ’ינג (לפחות 50% מהכספים צריכים להיות ממקורות שאינם ממשלתיים), כי ככה זה במיזם משותף. המשיך לשנה נוספת של מיזם משותף – “עדיף לכם, גם ככה מכרז דורש לפחות 3 שנות ניסיון”. עם סיום השנה השלישית כבר אמור היה להיות מכרז ממשלתי, אבל לא הספיקו. לוקח זמן. אז מצאו פתרון יצירתי – המכינה תפעל תחת ארגון אחר אשר חתום על מכרז דומה. אל תטעו, זה לא לשם שמיים – הארגון קיבל הזדמנות לפתוח שירות בו חפץ וגזר קופון של 5%. Fair enough. המדינה בעצמה ייצרה צינור עם דליפה – חלק מהתעריף שמגיע למקבלי השירות נזל לו בדרך בין ההעברות הבנקאיות (בערך 142,500 ₪ עד כה). כמובן, אין ממש הפניות חדשות, הרזרבות אוזלות, ההשמות מתעכבות. כך נוצר גרעון. כך מרבית העמותות הקטנות והבינוניות יוצאות מהמשחק של השירותים החברתיים ויצירת תחרות המיטיבה עם האזרח. עוד אלמנט במורכבות בה המדינה מייצרת מונופולים גם בשירותים חברתיים.

בסוף, על בסיס המכינה שהקמנו, ואחרי שנים של המתנה יצא מכרז להפעלת מכינה לחיים עצמאיים לצעירים בספקטרום האוטיסטי. לקח שנה, אבל זה קרה. עוד חצי שנה עד שהתקבלה החלטה. ואז –

[/et_pb_text][et_pb_image admin_label=”הודעה על אי-זכייה” _builder_version=”3.17.6″ src=”https://www.avneiderech.org.il/wp-content/uploads/2018/12/2-1.png” align=”center” box_shadow_style=”preset1″ max_width=”75%” module_alignment=”center” /][et_pb_text admin_label=”פסקה 2 – המשך” _builder_version=”3.17.6″]

אאוץ’… לא זכינו במכרז.

מי זכה זה לא משנה. מה הקשר בין הזוכה לבין הזכייה – מאוד משנה. ביקשנו לראות את ההצעה כדי להבין את הקשר (כן, גם זה עולה כסף). באמת ובתמים קיווינו שחלה טעות. בלב פנימה פחדנו שאולי הכל מדויק – ידענו שאלו חוקי המשחק. לא משנה שמשרד הרווחה קיים מיזם משותף (כמו פיילוט) איתנו, יש כללי מנהל תקין ואנו מאמינות בחשיבותו, וכפועל יוצא בדיני המכרזים. בלב רועד פתחנו את ההצעה. כשראינו את ההצעה הרגשות היו מעורבים. כמו ניצול בלב ים שלא יודע אם לשמוח על מזלו הטוב או לבכות על מר גורלו. אולי “הלם” יתאר בצורה הטובה ביותר את התחושה. לא האמנו כי ארגון ללא ניסיון במתן שירותים לאנשי הספקטרום האוטיסטי ובתכניות מהסוג אליו המכרז כיוון קיבל את מלוא הנקודות על ניסיון במתן שירותים לאנשי הספקטרום. חשבנו שאולי הועדה עצמה לא הבינה את מהות השירותים שהדרג המקצועי ניסח. אבל כנראה לא זו היתה הבעיה – לא האמנו בהתחלה, ובדקנו שוב ושוב: חלקים במכרז שכלל לא הוגשו קיבלו את מלוא הניקוד. הגשנו ערעור (בכל זאת, הפרש של 4 נקודות בינינו, שהגענו למקום השני, לבין המציע שזכה). כיוון שלא ממש השיבו לנו תגובה מעבר לכך שפנייתנו התקבלה (גם לא למכתב התראה מהעו”ד שאנו מצפים לקבלת תשובה בטרם פניה להליכים משפטיים) – הגשנו עתירה. הפעם ועדת המכרזים דווקא השיבה. הוועדה ביקשה לבחון שוב את החלטתה – שהשופט יסרב לכזו בקשה? וכך קרה שאותה וועדה אשר על עבודתה ערערנו בחנה את טענותינו. את חלק ממסקנותיה הבאנו לכאן. “לא נגענו”.

[/et_pb_text][et_pb_image admin_label=”החלטה שנייה” _builder_version=”3.17.6″ src=”https://www.avneiderech.org.il/wp-content/uploads/2018/12/6-1.png” max_width=”70%” module_alignment=”center” box_shadow_style=”preset1″ box_shadow_spread=”2px” /][/et_pb_column][/et_pb_row][et_pb_row][et_pb_column type=”4_4″][et_pb_text admin_label=”פסקה 3″ _builder_version=”3.17.6″]

למעשה בעקבות הערעור שלנו הוועדה בדקה חלק מהטענות (למשל הרימה טלפון) וגילתה שבעצם לארגון הזוכה אין ניסיון במתן שירותים לאנשים עם אוטיזם ושלמנהל המוצע אין את הניסיון הנדרש. ניקוד מלא בסעיפים אלו הומר לאפס. בקיצור, ירדו לזוכה 12 נקודות שקיבל קודם לכן במלואן והוא עבר למקום האחרון.

לצד ההקלה, תחושה קשה של אי אמון מוצאת אצלנו משכן של קבע. שיוויון הנפש בו הוועדה, אשר נתנה ניקוד מלא עבור ניסיון במתן שרותים לאנשים עם אוטיזם, הורידה את הניקוד, היממה אותנו. המחשבה שמפעיל ללא ניסיון היה יכול לקבל את הזכות להפעיל את השרות על סמך ניסיונו הלא קיים בתחום הנבדק, מפחידה ומקוממת. מה קורה עם שרותי רווחה אחרים? האם גם שם זה כך? מידי שנה יוצאים עשרות מכרזים המספקים את השירותים הרגישים ביותר לאנשים המוחלשים ביותר בחברה. מה קורה שם? זו רשלנות מצד מי שאמון לקבוע מי יספק את אותם שרותי רווחה (ואת המשפט הזה צריך לכתוב 100 פעמים על הלוח).

הורדת הנקודות לא הביאה את הסיפור לסיומו. במקביל, העלו למציע שהיה במקום השלישי 6 נקודות – ואנחנו נותרו במקום השני.
ביקשנו לראות את ההצעה שזכתה במקום הראשון לאחר הערעור ובמידת הצורך לתקן את העתירה. יודעים מה? ההצעה שזכתה עתה היתה עוד פחות טובה מקודמתה – כלל לא עמדה בתנאי הסף והיה ראוי לפסול אותה. תיקנו את העתירה והגשנו שוב לבית המשפט.
הועדה ביקשה מהשופט שייתן לה עצמה לבחון את הטענות החדשות שהועלו (הליך שימוע בכתב לכלל טענות המציעים) והשופט קיבל את בקשתה. טענות הוועדה היו מאוד יצירתיות עד כדי פסילה וזלזול בקריטריונים אותם כתב כותב המכרז עצמו. דוגמא לכך (כי אין טוב ממראה עיניים):

[/et_pb_text][et_pb_image admin_label=”החלטה שלישית” _builder_version=”3.17.6″ src=”https://www.avneiderech.org.il/wp-content/uploads/2018/12/9.png” align=”center” box_shadow_style=”preset1″ max_width=”75%” module_alignment=”center” /][et_pb_text admin_label=”פסקה 3 – המשך” _builder_version=”3.17.6″]

למעשה הוועדה הודתה שהזוכה אינו עומד בתנאי הסף אך באותה נשימה אמרה כי זה לא חשוב וכי כותב המכרז לא התכוון לכך. מי שמבין קצת במינהל תקין ובמכרזים מיד רואה כי מדובר כאן בפגיעה בעקרון השיוויון – עליו מבוססת כל שיטת המכרזים.
הרבה אנרגיות רעות עברו בינינו לבין המציע שזכה בהחלטה השנייה. כל ארגון והנרטיב שלו. חשוב לנו שלא למקד את דברנו באותו גוף שאנו מאמינים בכוונותיו ועשייתו. אנו ממקדים את סיפורנו בהתנהלות הוועדה וחשוב שהזרקור יישאר שם.
שוב נדהמנו מעבודת הועדה שהפעם החליטה שלא להחליט מי הזוכה ופיצלה את הזכייה במכרז לנו ולמציע השני.

[/et_pb_text][/et_pb_column][/et_pb_row][et_pb_row][et_pb_column type=”4_4″][et_pb_text admin_label=”פסקה 4″ _builder_version=”3.17.6″]

זה נחשב הישג משפטי – בלי דיון בבית המשפט, תוך ארבעה חודשים, שינתה ועדת המכרזים פעמיים את החלטתה והנה, גם אנחנו זוכים. למה אנחנו לא חוגגים? כי לא נשאר כבר כסף לשמפניה.

עכשיו ברצינות, הנזק הכספי הוא לא רק בקופון שנגזר על גבנו, הוא גם בכך שבשנתיים האחרונות יכולנו לגייס פחות משתתפים חדשים ובמקביל היו כאלה שסיימו. הגענו אל מתחת לנקודת האיזון הנדרשת כדי לקיים מכינה. את אותה מכינה שכבר אינה חלום הזוי, אלא מהווה מקור לגאווה למשרד הרווחה עצמו, מכינה שקיבלה הוקרה בוועדות האו”ם על היותה פורצת דרך בקנה מידה עולמי. המכינה עמדה בסכנת סגירה כי הרזרבות כבר אזלו – לא בגלל ניהול לקוי, אלא בגלל התנהלות לקויה של מוסדות המדינה. איך ממשיכים? לקחנו הלוואות, כי תורמים לא רוצים לסייע לארגון שמתנדנד, הם רוצים להיות בטוחים. סגרנו תכניות אחרות, צמצמנו את שאר השירותים, הידקנו חגורות גם מול העובדים. כל עיכובי התשלומים, צמצום המשתתפים, עלו לנו בהלוואות אישיות של מעל 300 אלף שקלים. להיות בחובות זה לא קל. להיות בדאגה לעתיד הארגון, המשתתפים, העובדים – זו אחריות כבדה.

ספק אם השופט בכלל תהה – רגע, על מה היתה פה כל המהומה? חיפשנו צדק, אבל כנראה שבזה בית המשפט לא עסק. אולי יצאנו חכמות. הרי בסוף המכינה פועלת וזה ממש טוב. אין ספק שללא מאבק משפטי גם ההישג הזה לא היה. בדיעבד בחרנו בדרך הנכונה. לא יכולנו לעשות זאת בלי זוג הורים מקסימים של משתתפי המכינה, שהם גם עורכי דין וייצגו אותנו פרו-בונו ורתמו שני משרדים עסוקים. וזה הזמן להודות לב. לוינבוק ושות’ ולאיבצן-נצר-וולצקי ושות’ משרד עורכי דין שללא עזרתם לא היינו יכולים כלל לחשוב על הליך משפטי. במקביל לרדיפת הצדק, ברווחה יצא לנו שם של אלו שתמיד נלחמות, אף פעם לא מרוצות, “כפויות טובה”. זה כואב כי יש לנו שותפים אמיתיים ברווחה שלחלקם גם חלק נכבד בהצלחות שלנו. דיסוננס.

מה הלאה? אנחנו ארגון אופטימי עם תשוקה לשינוי – זה ב-DNA שלנו. אמרנו את הדברים, כי אנחנו מאמינות שבשביל להגיע לטוב צריך גם לדבר על הרע. אנחנו מאמינות שצריך ללכת עם האמת ויש לנו עוד הרבה לאן ללכת כי “עוד שדות פורחים יש לפנינו; עוד הרים גבוהים וצונני פסגות”.

[/et_pb_text][et_pb_text _builder_version=”3.17.6″]

ענבל ושירלי,

דצמבר 2018.

[/et_pb_text][/et_pb_column][/et_pb_row][et_pb_row][et_pb_column type=”4_4″][/et_pb_column][/et_pb_row][/et_pb_section]