אבחון אוטיזם עפ”י DSM-5

[et_pb_section bb_built=”1″ admin_label=”section”][et_pb_row admin_label=”row”][et_pb_column type=”4_4″][et_pb_text admin_label=”מבוא לאבחון אוטיזם” background_layout=”light” text_orientation=”right” use_border_color=”off” border_color=”#ffffff” border_style=”solid”]

אוטיזם מאובחן ע”י תצפיות ושאלונים המותאמים לדיווח אישי או דיווח של ההורים ודמות מטפלת. אין היום עדיין דרך לאבחן אוטיזם בצורה אובייקטיבית, אלא על-פי תסמינים המתבטאים בהתנהגות הנצפית ובדיווחים לגביה.

שני מדריכים אבחוניים משמשים את אנשי האבחון – ה-ICD-10 וה-DSM-5.

בפוסט הזה נביא לכם בקצרה את הקריטריונים לאבחון עפ”י ה-DSM-5.

[/et_pb_text][et_pb_text admin_label=”טקסט” background_layout=”light” text_orientation=”right” use_border_color=”off” border_color=”#ffffff” border_style=”solid”]

 

ציר A – חסך מתמשך בתקשורת החברתית ובאינטראקציות חברתיות לאורך הקשרים המתבטא ב-3 מתוך 3 הסימפטומים הבאים:

• בעיות ביוזמה ותגובה חברתית:

  • גישה חברתית אבנורמאלית – יוזמה חברתית בלתי-מותאמת ושימוש באחרים באופן מחפצן.
  • קושי בניהול שיחה הדדית – לקות בפרגמטיקה של השפה, השימוש החברתי של השפה, חוסר מענה בפניה ישירה, אי-יזימת שיחה, וניהול שיחה חד-צדדית (הרצאה/מונולוג).
  • שיתוף מופחת בתחומי עניין – קושי להצביע על תחומי עניין ולשתף אחרים בהם, לקות בתשומת-לב משותפת ביזימתה ובתגובה לה.
  • שיתוף מופחת של רגשות/אפקט – היעדר תגובה לחיוך מצד אדם אחר, קושי לשתף בהנאה, התרגשות או הישג עם אחרים, אי-היענות לשבחים, חוסר ביטוי של הנאה מאינטראקציות חברתיות, חוסר יכולת להביע נחמה לאחר, אדישות או דחייה ממגע פיזי וחיבה.
  • היעדר יוזמה לאינטרקציה חברתית – יוזמה רק לצורך קבלת עזרה. יוזמה חברתית מוגבל ביותר.
  • רמה נמוכה של חיקוי חברתי – קושי לקחת חלק במשחקים חברתיים פשוטים

• בעיות בתקשורת הלא-ורבלית

  • לקות בשימוש החברתי של קשר עין
  • לקות בהבנה ובשימוש של תנוחות הגוף
  • לקות בהבנה ובשימוש של מחוות גוף (ג’סטות)
  • דיבור אב-נורמאלי בווליום, אינטונציה, מקצב, מהירות, פרוזודיה ועוצמ.
  • אב-נורמאליות בשימוש ובהבנה של האפקט (הביטוי הפיזי של הרגשות) – לקות בשימוש בהבעות פנים (מוגבלות או מוגזמות), היעדר ביטוי של חום ושימחה כלפי אחרים, תקשורת מוגבלת של האפקט העצמי (קושי לבטא את הרגשות דרך מיים, ביטויים, טון הדיבור ומחוות גוף).
  • קושי בתיאום התקשורת המילולית והבלתי-מילולית
  • קושי בתיאום התקשורת הבלתי-מילולית (לדוג’ קשר-עין עם מחוות גוף)

• לקות בפיתוח ושימור מערכות יחסים התואמות לרמה ההתפתחותית (החל מקשיים בהתאמת ההתנהגות להקשרים חברתיים שונים, דרך קושי לקחת חלק במשחק דמיוני וביצירת חברויות ועד להיעדר עניין באנשים). בעיות במודעות חברתית ותובנות חברתיות בהקשר של יחסים חברתיים במובן הרחב שלהם.

  • קושי ביצירת ושימור מערכות יחסים התואמות לרמה ההתפתחותית – לקות בתיאוריית המיינד (בגילאי 4 ומעלה – להבין את נקודת המבט של האחר).
  • קשיים בהסתגלות התנהגותית כך שתתאים לקונטקסט החברתי – חוסר הבנה של איבוד עניין מצד האחר, ביטוי לא מותאם של רגשות, אי-זיהוי מצוקה של האחר, חוסר תגובה לרמזים מאחרים עפ”י ההקשר, זיהוי מוגבל של רגשות חברתיים (מתי משפיע ריגשית על אחרים או מתי מתגרים בו/בה).
  • קושי בהשתתפות במשחק דימיוני – חוסר במשחק דימיוני עם קבוצת השווים (מעל גיל 4 גם משחקי תפקידים)
  • קושי ביצירת חברויות – חוסר ניסיון לרכוש חברים, אין העדפה לחבר מסוים, היעדר שיתוף פעולה במשחק, היעדר משחק עם חברים בני אותו גיל, או משחק בקבוצה, לא שם לב כשהוא מוקנט ע”י ילדים אחרים, גילוי עניין בחברים אך ללא הבנה של המוסכמות לאינטרקציה חברתית, היעדר תגובה ליוזמה מצד אחרים.
  • היעדר עניין באחרים – חוסר עניין בקבוצת השווים, ניתוק מהסביבה, עניין מוגבל, אינטרקציה מוגבלת, העדה לפעילות סוליסטית

ציר B – משחק, תנועה ודיבור א-טיפיקלי. דפוסי התנהגות, פעילות ועניין מוגבלים וחזרתיים (repetitive), המתבטאים בלפחות 2 מתוך 4 הסימפטומים הבאים:

• דיבור, תנועות מוטוריות או שימוש בחפצים באופן סטראוטיפי ורפטטיבי.

  • דיבור סטריאוטיפי וחזרתי – דיבור פדנטי או שימוש בשפה פורמאלית, אקולליה (חזרה על מילים, משפטים, שירים, דיאלוגים וכיו”ב) ז’רגון או ג’יבריש, שימוש בשינון, דיבור אידיוסינקרטי (Idiosyncratic – שימוש באוצר מילים המובן רק לאדם עצמו או לשותפים לעולמו) או שפה מטאפורית, נאולוגיזם (יצירת משמעות חדשה למילים), החלפת שמות גוף (אני/אתה), קריאה לעצמי בשם (לא להשתמש ב”אני”), שפה משמרת, ווקליזציה רפטטיבית (קולות גרוניים, משיכות אף, שיעול, המהום וכיו”ב).
  • תנועות מוטוריות חזרתיות או סטריאוטיפיות – תנועות ידיים רפטטיביות, תנועות גוף סטריאוטיפיות, תנוחות גוף אב-נורמאליות (כמו הליכה משונה), מתח גוף, עוויות פנים, חריקת שיניים מוגברת, בררנות רפטטיבית (שאינה נובעת מרגישות סנסורית), התנהגות או משחק רפטטיבי (שאינה כחלק מרוטינה).
  • שימוש סטריאוטיפי או רפטטיבי בחפצים – משחק שאינו פונקציונאלי בחפצים (לנפנף או להפיל שוב ושוב חפץ), סידור חפצים או צעצועים בשורה, סגירה ופתיחה של דלתות באופן חזרתי, כיבוי והדלקת האור באופן חזרתי.

• דבקות מופרזת ברוטינות, דפוסים ריטואלים של התנהגות ורבאלית ובלתי ורבאלית, התנגדות מוגזמת לשינוי.

  • דבקות בשיגרה – רוטינות ספציפיות לא שיגרתיות הכוללות משפר שלבים ברצף התנהגותי, הצמדות נוקשה לרוטינות מסוימות, רוטינות לא רגילות.
  • דפוסים ריטואלים של התנהגות ורבאלית ובלתי-ורבאלית – חזרה רפטטיבית על שאלה בנושא מסויים, ריטואלים ורבליים (צורך לומר דברים באופן מסוים או דרישה מהאחר לומר את הדברים בצורה ספציפית), קומפולסיות (צורך לסיים את הריטואל עד סופו).
  • התנגדות מופרזת לשינוי – קושי עם מעברים, תגובת יתר לשינוי טריוויאלי.
  • חשיבה נוקשה – חוסר יכולת להבין הומור, קושי בהבנת האספקטים הלא-מילוליים של הדיבור כמו אירוניה או משמעות נרמזת, התנהגות ודפוסי חשיבה נוקשים ללא גמישות.

• תחומי עניין מקובעים ומתוחמים באופן חריג שהם אב-נורמאלים בתדירות ובהתמקדות.

  • עיסוק מחשבתי מוגבר (שקיעה במחשבות), אובססיות, מחשבות טורדניות
  • התעסקות שהיא מחוץ לנורמה בעוצמתה
  • טווח צר של תחומי עניין
  • מיקוד באותם תחומי עניין, חפצים, נושאים ופעילויות
  • עיסוק חוזר ונישנה במספרים, אותיות, סמלים
  • פרפקציוניזם יתר
  • תחומי עניין שהם אב-נורמאלים כמוקד
  • עיסוק יתר בחלקים מהאובייקט שאינם רלוונטיים או אינם פונקציונאליים
  • שקיעה במחשבות (בדברים כמו צבע, טבלאות זמן, אירועים היסטוריים וכד’)
  • היקשרות לאובייקטים וחפצים לא שיגרתיים (כמו חתיכת רצועה או צמיד פלסטיק)
  • צורך בסחיבת חפץ מסויים באופן לא נורמטיבי (לא של חפצים נורמטיביים כמו בובה או שמיכה)
  • פחדים לא נורמטיביים (כמו פחד מאנשים שעונדים עגילים)

• תת-רגישות או רגישות יתר לגירויים סנסוריים, או עניין לא-נורמאלי באספקטים סנסוריים של הסביבה.

  • סבילות גבוהה לכאב
  • תחיבת אצבעות לעיניים של עצמו
  • עיסוק-יתר בטקסטורות ומגע (משיכה או רתיעה) – רגישות לטקסטורות או אובייקטים, חוסר יכולת להיסתפר או לגזוז ציפורניים, הימנעות מציחצוח שיניים.
  • פעילות או חיפוש ויזואלי לא נורמאלי – בחינה מקרוב של חפצים או של עצמו ללא מטרה ברורה (לא כתוצאה מקוצר ראייה), מבט באנשים וחפצים מזווית העין, צימצום העיניים בצורה משונה, גילוי עניין מוגזם או ריתוק לצפייה בתנועות של דברים (חפצים כמו מאוורר, גלגל וכד’).
  • בכל התחומים החושיים (קול, ריח, טעם, ווסטיבולרי, ויזואלי) – תגובות מוזרות לגירויים והתמקדות א-טיפיקלית באינפוטים סנסוריים.
  • אקספלורציה א-טיפיקלית של אובייקטים (קול, ריח, טעם, ווסטיבולרי) – ליקוק או הרחה של חפצים (אם זה כחלק מריטואל או מול אנשים – שייך לקטגוריות קודמות)

 

על הסימפטומים להופיע כבר מהילדות המוקדמת, גיל 8 או מוקדם יותר (גם אם האבחון נעשה בגיל מאוחר). השילוב של הסימפטומים מגביל או פוגע בתפקוד היומיומי.

שלוש דרגות חומרה המוגדרות על פי הצורך של האדם לתמיכה: 1. זקוק לתמיכה; 2. זקוק לתמיכה ניכרת; 3. זקוק לתמיכה ניכרת ביותר.

 

Carpenter, L. (2013). DSM-5 Autism Spectrum Disorder: Guidelines & Criteria Exemplars. Medical University of South Carolina. Retrieved January 18, 2017, from https://depts.washington.edu/dbpeds/Screening%20Tools/DSM-5(ASD.Guidelines)Feb2013.pdf

 

[/et_pb_text][/et_pb_column][/et_pb_row][/et_pb_section]