דרכינו הצטלבו במסגרת הקמת והדרכת קבוצות לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים תחת חוגי סיירות של הקק"ל. במהלך שש שנים ליווינו את הקבוצות וחבריהן מילדות לנערות ולבגרות. עם הגיעם לבגרות ויציאה ממערכת החינוך היינו שותפות לחששות וללבטים – שלהם ושל הוריהם, לגבי המשך החיים.
יחד עם אותם צעירים למדנו שבצאתם ממערכת החינוך, יש מעט שירותים לתפקוד הגבוה ומרביתם הועתקו ממסגרות של תפקוד נמוך ולא נבנו באופן ייחודי לאוכלוסייה. לכן האפשרויות נעו בין מסגרת סגורה ומוגנת מידי (שעלולה לעצור את ההתפתחות) לבין העדר מסגרת ושירותים.
על רקע זה צמח הרעיון להקים את המכינה.
חיים אוטונומיים ועצמאיים אינם טמונים רק בדיור עצמאי, אלא גם ובעיקר באחריות על קבלת ההחלטות של האדם. התכניות שלנו באבני דרך לחיים הן בסופו של דבר כלי ופועל יוצא של תפיסה חינוכית-חברתית הגורסת כי אדם עצמאי הוא אדם השולט על חייו, מתוך הכרות עם החוזקות, החולשות וטווח היכולות שלו ובהתאם לרצונותיו. המיקוד הוא בשליטה של האדם בכל תחום ותחום.
כדי להגיע למקום שהמיקוד והשליטה הם בידיו של האדם יש לעבור תהליכים הדורשים זמן (ולעיתים הינם תהליך מתמשך שלא ניתן להגבילו בזמן), ולהבין כי האדם מתפתח לכל אורך חייו וזהו תהליך שלעולם אינו מסתיים. לכן חשיבות התכניות שלנו אינה במסגרת פיזית ופעילות חינוכית, אלא בעצם היותן מרחב המאפשר את התהליכים הללו.
